<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער ראשון ס"ב</h1>
<h2>דף לה.</h2>
מצוה מדברי סופרים לברך קודם שיאכל וקודם שישתה ואפי' לא יאכל ולא ישתה אלא דבר מועט שאסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. יש מן הגדולים שכתב שברכת המוציא וכן הברכות שמברכין קודם שבעת המינין הכתובים בתורה כל אלו מצותן מן התורה. והם חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וזית שמן ודבש והוא דבש תמרים וכן ברכה מעין שלש שמברכין אחר פירות אלו הכל מן התורה. ומה שכתבנו נראה לנו עיקר. והטועמת את התבשיל אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה ועד כמה עד רביעית. כתב הרב בעל הלכות עד רביעית ולא רביעית בכלל ואם היא טועמת כדי רביעית צריכה ברכה. ויש מי שנותן טעם לזה שאי אפשר שנטעם רביעית ולא תבלע.
